העיר הלבנה מקרוב: מה הופך את בנייני הבאוהאוס של תל אביב למיוחדים כל כך

מי שמטייל בשדרות רוטשילד, ברחוב דיזנגוף או סביב כיכר דיזנגוף לא יכול לפספס אותם: בניינים לבנים או בהירים, עם קווים נקיים, מרפסות ארוכות ופינות מעוגלות. חלקם משופצים ומבריקים, אחרים מתקלפים וממתינים לשימור. יחד הם יוצרים את מה שמכונה ״העיר הלבנה״, אחד האוספים הגדולים בעולם של בנייה בסגנון הבינלאומי, שהוכר כאתר מורשת עולמית. אבל מה בעצם הופך את הבניינים האלה למיוחדים, ולמה אדריכלים מרחבי העולם מגיעים לראות אותם? המדריך הזה ינסה לפרק את הסיפור לחלקים, ולעזור לכם להסתכל על הרחוב שלכם בעיניים אחרות.

מבאוהאוס לסגנון בינלאומי

המונח ״באוהאוס״ מגיע מבית ספר לאמנות ולעיצוב שפעל בגרמניה בשנות ה־20 וה־30 של המאה הקודמת. הוא קידם רעיון מהפכני לזמנו: עיצוב פשוט, פונקציונלי ונגיש, שמוותר על קישוטים מיותרים ומתמקד בצורה, בחומר ובשימוש. אדריכלים רבים שלמדו שם או הושפעו מהרעיונות האלה הגיעו לארץ ישראל באותן שנים, והביאו איתם את השפה החדשה.

בפועל, לא כל הבניינים בתל אביב קשורים ישירות לבית הספר הגרמני. רבים מהם מושפעים מאדריכלים כמו לה קורבוזיה ומזרמים מודרניסטיים נוספים באירופה. לכן אנשי מקצוע מעדיפים לדבר על ״הסגנון הבינלאומי״, שם כולל לגל האדריכלות המודרנית של התקופה. ״באוהאוס״ נשאר בעיקר כינוי עממי ומוכר.

המעניין הוא שהבנייה בתל אביב לא הייתה העתקה של אירופה. האדריכלים המקומיים התאימו את הסגנון לאקלים החם, לאור החזק ולצרכים של עיר שגדלה במהירות עצומה. כך נוצרה גרסה ייחודית שאין לה מקבילה מדויקת בשום מקום אחר.

המאפיינים שקל לזהות

כשמסתכלים על בניין מהתקופה, יש כמה סימנים שחוזרים שוב ושוב. אחרי שלומדים לזהות אותם, קשה להפסיק לראות אותם בכל פינה:

• קירות חלקים בצבע בהיר, ללא עיטורים
• מרפסות אופקיות ארוכות, לפעמים מעוגלות בפינות הבניין
• חלונות סרט, כלומר רצועה ארוכה של חלונות לאורך החזית
• חדר מדרגות עם חלונות אנכיים צרים או ״חלונות מדחום״
• קומת עמודים או בניין שמורם מעל הקרקע
• גג שטוח ששימש לעיתים ככביסה משותפת או מקום מפגש
• גזוזטראות, אדניות וסוככים בטון שמצלים על החלונות

כל אחד מהמאפיינים האלה נולד מתוך שיקול מעשי. המרפסות המוצלות סיפקו מחסה מהשמש ומקום לישון בלילות חמים, חלונות הסרט הכניסו אור ואוויר, והגגות השטוחים היו מרחב קהילתי לדיירים.

התאמה לאקלים המקומי

אחד ההיבטים המרתקים ביותר של העיר הלבנה הוא האופן שבו האדריכלים התמודדו עם השמש הישראלית. באירופה, חלונות גדולים נועדו להכניס כמה שיותר אור. בתל אביב, לעומת זאת, היה צריך לשלוט באור ובחום. לכן החלונות כאן לרוב קטנים יותר ושקועים בתוך הקיר, והמרפסות העמוקות משמשות כמעין ״משקפי שמש״ לבניין.

גם הצבע הלבן או הבהיר אינו רק בחירה אסתטית. משטחים בהירים מחזירים חלק גדול מקרינת השמש ומסייעים לשמור על פנים הבניין קריר יותר. בתקופה שבה לא היו מזגנים, ההחלטות האלה היו קריטיות לנוחות החיים.

העמודים שמרימים את הבניין מעל הקרקע איפשרו לרוח הים לזרום בין הבניינים ולאוורר את הרחוב. כשמסתכלים על זה היום, בעידן של חיפוש אחר פתרונות בנייה ירוקה, אפשר לראות בעיר הלבנה סוג של שיעור מוקדם בעיצוב אקלימי.

שימור והתחדשות: המתח המתמשך

לא כל בנייני התקופה זכו לשימור. במשך עשורים רבים מהם הוזנחו, נבנו עליהם תוספות לא מתאימות או שהמרפסות שלהם נסגרו בתריסים ובחלונות אלומיניום. ההכרה הבינלאומית הובילה למודעות גבוהה יותר, ולתוכנית שימור עירונית שמגדירה מבנים לשימור ומכתיבה כללים לשיפוצם.

שימור מבנה ישן הוא תהליך מורכב ויקר. הוא דורש מחקר היסטורי, שימוש בחומרים מתאימים, החזרה של פרטים מקוריים ולא פעם גם חיזוק מבני. כדי לעודד בעלי נכסים לשמר, קיימים מנגנונים כמו תוספת זכויות בנייה מוגבלת או העברת זכויות למקום אחר. מי ששוקל לקנות או לשפץ דירה בבניין לשימור, כדאי שיתייעץ עם אדריכל שמתמחה בתחום ויבדוק את ההנחיות הרלוונטיות מול הרשות המקומית.

המתח בין שימור לבין הצורך בדיור ובציפוף העיר ממשיך ללוות את תל אביב. בכל פעם שמבנה היסטורי עומד בפני הריסה או הרחבה, מתעורר דיון ציבורי על השאלה מה חשוב יותר: הזיכרון האדריכלי או הצרכים של היום.

איך לסייר בעיר הלבנה בעצמכם

אין צורך בסיור מודרך כדי ליהנות מהאדריכלות של התקופה, אם כי סיורים כאלה בהחלט יכולים להעשיר. מסלול הליכה טוב מתחיל בשדרות רוטשילד, ממשיך לרחובות הסמוכים ומגיע לכיכר דיזנגוף, שבה הבניינים המעוגלים מקיפים את הכיכר. גם באזור רחוב ביאליק ובשכונות הצפון הישן יש ריכוז גבוה של מבנים מעניינים.

כדאי לטייל בשעות הבוקר המוקדמות או לקראת השקיעה, כשהאור רך והצללים מדגישים את הקווים והנפחים. הסתכלו למעלה, אל המרפסות ואל קווי הגג, ושימו לב לפרטים הקטנים: ידיות דלתות, מעקות, כניסות ותיבות דואר מקוריות. במבנים רבים הכניסה עצמה היא יצירת אמנות קטנה.

מורשת שממשיכה להשפיע

ההשפעה של העיר הלבנה לא נעצרה בשנות ה־30. אדריכלים ומעצבים בני זמננו ממשיכים לשאוב השראה מהעקרונות שלה: פשטות, פונקציונליות והתאמה לאקלים. גם בעיצוב פנים אפשר לזהות את ההשפעה, ברהיטים בקווים נקיים, בחלוקה פתוחה של חללים ובאהבה לאור טבעי.

לסיכום, העיר הלבנה היא הרבה יותר מאוסף של בניינים ישנים. היא סיפור של הגירה, חדשנות והתאמה, שנכתב באבן ובבטון ברחובות שאנחנו עוברים בהם כל יום. בפעם הבאה שתלכו ברחוב, הרימו את המבט. ייתכן שתגלו יצירת מופת בדיוק מעל הראש.